מוקסה הוא צבר עלים (צמח לענה) המובער בקרבת נקודות הדיקור לשם חימום המקום ו/או חיזוק הצ’י. הטיפול במוקסה מתחלק לשני אופנים אופציונאליים:

מוקסה ישירה ומוקסה עקיפה. אנו מבדילים בין מוקסות עקיפות אשר יש תווך החוצץ בינן לבין הגוף (חומר מסוים או האוויר עצמו), לבין מוקסות ישירות בה יש מגע על הגוף.,המוקסה הישירה המופיעה כחרוט גדול, מוקסה בגודל גרגר אורז או סומסום היא פחות יאנגית מהמוקסה הרגילה בסיגר או בתפזורת. המוקסה מכניסה חום אך אינה מיבשת את הנוזלים, האפקט הוא כמו של מחט. מאחר ואינה פוגעת בנוזלי הגוף (יין) ניתן להשתמש בה גם במצבים של חסר.
תפקידה לגרום לסטימולציה של הנקודה ולהביא Qi ודם לנקודה.

הטיפול במוקסה מוזכר עוד בספרות העתיקה של הרפואה הסינית. מקורו של הטיפול באזורים הצפוניים של סין, הקרים והיבשים. החורף באזורים אלה, וגם בבייג’ינג, קר מאוד (מתחת לאפס…). הקור החודר הזה, המשתק והמכווץ, יכול לפגוע בגוף ולגרום לכאבים ובעיות בזרימת הדם. מכאן קל להבין מדוע באזורים אלה התפתחה שיטת הטיפול הזו, המחממת והנעימה.
על פי חוקרי כתב שבודקים אדת מקור הסימניות הסיניות, ומכתבי יד עתיקים שנמצאו, משערים כי מוקסיבציה הייתה קיימת בסין קרוב לשלושת אלפים שנה ובגלל הפשטות היחסית בהכנתה, לעומת המורכבות הטכנולוגית הנדרשת לצורך יצור מחטים, היא כנראה הקדימה את הדיקור בתור דרך טיפולית. המוקסה התפשטה מסין לשאר מדינות אסיה: לטיבט, קוריאה, וויטנאם ויפן שם היא הפכה להיות פופולארית מאוד בקרב פשוטי העם

ברפואה הסינית, מוקסה משמשת לטיפול במצבים של חולשה או כאב:
כאבי שרירים
כאבים מפרקיים
כאב ראומטי
כאבי גב תחתון
כאבים נודדים
כאבי מחזור
דלקות מפרקים
תחושת קור כללית, קור בידיים או ברגליים
שלשולים, נפיחות בבטן, קשיי עיכול, בצקות