קישור למאמר המקורי:
http://www.connective.org/wp-content/uploads/2016/10/Relationship-of-Acupuncture-Points-and-Meridians.pdf

דיקור סיני הנה התערבות טיפולית הכוללת החדרת מחטים דקות לתוך העור בנקודות מסוימות בגוף. היבט חשוב של דיקור סיני מסורתי הוא הזזה של מחטי הדיקור לאחר החדרתן לגוף. הזזה עשויה להיות סיבוב של המחט (הלוך ושוב או בכיוון אחד) או תנועת בוכנה (משיכת המחט כלפי מעלה ודחיפתה כלפי מטה). הזזת המחט נועדה ליצור אצל המטופל תגובה המכונה de qi או “השגת צ’י”. לפי המסורת הסינית, צ’י היא האנרגיה החיונית של הגוף. בזמן השגת צ’י, המטופל חש כאב באזור שסביב המחט, ובמקביל, המטפל מרגיש מעין “משיכה” של המחט אשר מתוארת בטקסטים סיניים עתיקים כדומה לתחושה של “דג הנתפס בחכה”. בהיקשר הביו-מכאני, תופעה זו מכונה “אחיזת המחט”.

אחיזת מחט היא תופעה הנמצאת במרכזה של תיאורית הדיקור הסיני המסורתי. המסורת הסינית גורסת כי השגת צ’י חיונית ליצירת האפקט הטיפולי הרצוי. על פי המסורת הסיני, דיקור פועל ע”י נגיעה במרידיאנים והשפעה עליהם. מרידיאנים הם רשת מסועפת של ערוצי צ’י, החוצים את הגוף לאורכו ולרוחבו. הרשת המרידיאנית עוברת דרך איברי הגוף השונים, הפנימיים והחיצוניים, ויוצרת ביניהם חיבור וקשרי גומלין. אחיזת מחט נחשבת לסימן המצביע על כך שהמחט אכן הצליחה לגעת ברשת המרידיאנית, ולכן היא מהווה נדבך קריטי בדיקור סיני מסורתי.

אחיזת מחט היא תופעה הניתנת למדידה מדעית. החוקרים הלן לנגווין וג’ייסון יינדואו מדדו את עוצמתה של אחיזת מחט ע”י הכוח הנדרש בכדי לשלוף את המחט החוצה מהעור – כוח השליפה. הם מצאו כי כוח השליפה גדל כאשר מזיזים את המחט. בנוסף, הם מצאו כי כוח השליפה בנקודות הדיקור המקובלות ברפואה הסינית המסורתית – כלומר, אלה המבוססות על הרשת המרידיאנית – גדול יותר מאשר בנקודות אחרות בגוף. כוח השליפה נמצא כגדל כאשר המחט הוזזה בכל הנקודות שנבדקו ובמיוחד בנקודות הדיקור. מכאן אנו למדים כי אחיזת מחט היא לא תופעה ייחודית לנקודות הדיקור, אך נראה שהיא מועצמת ספציפית בנקודות אלו.

בעבר מקובל היה לחשוב כי אחיזת מחט נגרמת כתוצאה מהתכווצות של שרירי השלד. אולם, לנגווין ויינדואו מצאו כי היא נגרמת כתוצאה מליפוף של רקמת החיבור סביב המחט. כאשר מסובבים את המחט, רקמת החיבור מתלפפת סביבה ונוצר צימוד מכאני הדוק בין הרקמה למחט. צימוד זה מאפשר למשוך ולעוות את הרקמה ע”י הזזה נוספת של המחט (בסיבוב או בתנועת בוכנה) וכך לשלוח אותות מכאניים לתוך הרקמה. תצפיות מיקרוסקופיות הראו כי ניתן לראות פיתול ברור של רקמת החיבור מסביב למחט אפילו אחרי שמסובבים את המחט פעם אחת בלבד.

עוצמת הצימוד בין הרקמה למחט מושפעת מגורמים שונים. נראה כי גורם חשוב אחד הוא קוטר המחט. מחטי דיקור סיני הן דקות מאוד. קוטרן הוא 500-250 מיקרומטר. כאשר קוטר המחט גדול ממילימטר אחד, הרקמה מתפתלת אחרי המחט לפחות מ-90 מעלות – ומתרופפת חזרה. במצב זה הרקמה לא מצליחה להידבק לעצמה וליצור את הצימוד רקמה-מחט אשר נוצר כאשר משתמשים במחטי דיקור. מכאן ניתן לשער כי כוחות המשיכה הראשוניים (כגון מתח פנים ומטענים חשמליים) בין הרקמה למחט חשובים ליצירת הצימוד.

ייתכן כי כוחות המשיכה בין הרקמה למחט מושפעים מהתכונות החומריות של המחט. לנגווין ויינדואו השוו בין עוצמת הצימוד שתי מחטי דיקור שוות בקוטרן, אחת מזהב ושנייה מפלדת אל-חלד, ומצאו כי עוצמת הצימוד שיצרה מחט הזהב הייתה גבוהה יותר. סריקה מיקרוסקופית של שתי המחטים הראתה כי פני השטח של מחט הזהב היו מחוספסים יותר, מה שעשוי היה לגרום לחיבור חזק יותר בין הרקמה לבין המחט בשלב הראשוני של הליפוף.

התצפיות המיקרוסקופיות שערכו לנגווין ויינדואו העלו ממצאים מעניינים נוספים. כך, למשל, התברר כי הצימוד רקמה-מחט עשוי להתרחש גם כאשר מסובבים את המחט מעט מאוד (פחות מ-360 מעלות), כפי שאכן מתבצע בדיקור טיפולי. בנוסף, נמצא כי סיבוב המחט הלוך ושוב (אשר עדיף, מבחינה טיפולית, על פני סיבוב בכיוון אחד) מייצר הן ליפוף של הרקמה מסביב למחט והן התרופפות שלה, אך ההתרופפות אינה שלמה. באופן זה, סיבוב המחט הלוך ושוב מייצר, למעשה, צימוד רקמה-מחט אשר הולך ונבנה בהדרגה.

צימוד רקמה-מחט חשוב לתהליך הטיפולי. הצימוד מייצר אותות מכאניים אשר מהווים מתווכי מידע חשובים בתאי הגוף, יכולים להיות מומרים לאותות ביו-חשמליים או ביו-כימיים ולגרום להשפעה נרחבת בגוף, כולל פולימריזציה של האקטין בתאים, שליחת אותות להפעלת מסלולים, שינוי של ביטויים גנטיים, סינתזה של חלבונים ושינויים במטריצה החוץ-תאית. שינויים במטריצה החוץ-תאית עשויים, בתורם, להשפיע על המרה עתידית של אותות מכאניים המגיעים אל התא ויוצאים ממנו. מחקרים חדשים מצביעים על כך ששינויים בהרכב המטריצה, אשר נגרמים כתוצאה מלחץ מכאני, מהווים צורת תקשורת חשובה בין תאים מסוגים שונים. מכאן שתנועתה של מחט דיקור עשויה לגרום לשינויים ארוכי טווח במטריצה החוץ-תאית אשר מקיפה את המחט, מה שעשוי בתורו להשפיע על מגוון התאים הנמצאים באותה מטריצה (פיברובלסטים, קולטני חישה, תאים חיסוניים ותאים וסקולריים).

יתירה מזאת, לנגווין ויינדואו משערים כי פולימריזציה של האקטין בפיברובלסטים של רקמת החיבור הסמוכה למחט עשויה לגרום לפיברובלסטים אלו להתכווץ וליצור מתיחה נוספת של הסיבים הקולגניים. באופן זה, יכול להיווצר “גל” של התכווצות ושל הפעלת תאים אשר מתפשט ברקמת החיבור. מכניזם זה מסוגל להסביר את “תחושת ההתפשטות” שחלק מהמטופלים מדווחים עליה במהלך דיקור. על פי המסורת הסינית, מדובר בהתפשטות האטית של צ’י לאורך הרשת המרידיאנית.

לסיכום, אחיזת מחט היא היבט חשוב בדיקור הסיני המסורתי. אחיזת מחט נוצרת כאשר מחדירים את המחט לתוך העור ומסובבים אותה. רקמת החיבור מסביב למחט מתלפפת סביב המחט וכך נוצר לחץ מכאני אשר עשוי להיות בעל השפעה טיפולית על הרקמה. במסורת הסינית השפעה זו נתפסת בתור השפעה על הרשת המרידיאנית – רשת מסועפת של ערוצי אנרגיה החוצים את הגוף לאורכו ולרוחבו ויוצרים קשרי גומלין בין האיברים השונים. במונחים מודרניים, השפעה זו עשויה להתבטא בשינויים מכאניים, ביו-חשמליים וביו-מכאניים ברקמת החיבור.