קישור לכתבה המקורית:
https://www.bettermovement.org/blog/2010/seven-things-you-should-know-about-pain-science

בכתבה הקודמת עסקתי במספר מיתוסים הנוגעים לכאב גב, כגון הרעיון שדיסקים בולטים, תנוחה “רעה” או חולשה של שרירי הליבה הם גורמים מרכזיים לכאב גב. כפי שציינתי, ממצאים מחקריים לא תומכים בטענות הללו, על אף שהדבר מעט מפתיע ולא אינטואיטיבי. למידת מספר דברים בסיסיים אודות מדע הכאב יסייע בהבנת הממצאים הנ”ל.
מדע הכאב התקדם רבות ב-50 השנה האחרונות, אך השפעתו על האופן שבו כאב מטופל הייתה קטנה. אם הנכם סובלים מכאב, כדאי לכם להכיר את הממצאים שיוצגו במאמר זה. בתום קריאתו תדעו על מנגנוני כאב יותר מאשר אנשי טיפול רבים ואולי אף תרגישו טוב יותר, שכן מחקרים מראים כי חינוך בנושא הכאב עשוי להוביל לשיפור בתוצאות הטיפול. להלן מספר רעיונות בסיסיים במדע הכאב.

1. כאב הוא מנגנון הישרדות שמטרתו להגן על הגוף
כאב מוגדר כחוויה סובייקטיבית, בלתי נעימה, שמטרתה להניע אדם לעשות דבר מה, לרוב דבר אשר יגן על חלקי גוף אשר המוח סבור (בצדק או שלא בצדק) כי נפגעו. אם אתם חשים כאב, המשמעות היא שהמוח שלכם סבור כי הגוף נמצא תחת איום וכי יש לעשות דבר מה בנידון. במובן הזה, כאב הוא מנגנון הישרדות בעל חשיבות עליונה. אנשים אשר נולדים ללא יכולת לחוש כאב אינם שורדים זמן רב. מערכת העצבים שלנו מבצעת את תפקידה לייצר כאב באדיקות רבה. לפיכך, אנו יכולים לצפות כי כאשר מערכת העצבים סבורה שחלק מגופינו נפגע, היא “תעדיף” לטעות ולתת לנו תמריץ ברור לעשות משהו בנוגע לכך, מאשר לטעות ולפספס איום אמתי.

2. כאב הוא פלט מהמוח, לא פלט מהגוף
זהו שינוי פרדיגמה מהותי שהתרחש לאחרונה במדע הכאב. כאב מיוצר ע”י המוח ולא נתפס ע”י המוח באופן פסיבי בתור תחושה שמגיעה מן הגוף.
כאשר חלק בגופנו נפגע, קצות עצבים שולחים אותות אזהרה אל המוח. אולם, תחושת כאב לא נוצרת עד שהמוח מפרש מידע זה ומחליט כי כאב יעזור במובן כלשהו – למשל, יעודד התנהגות הגנתית אשר תצמצם נזק נוסף ותאפשר זמן ריפוי. המוח לוקח בחשבון כמות אדירה של משתנים במהלך קבלת החלטה זו, ואין בעולם שני מוחות אשר יקבלו החלטה זהה. אזורים רבים במוח מסייעים בעיבוד תגובת הכאב, כולל אזורים השולטים על רגשות, זיכרונות עבר וכוונות עתידיות. לפיכך, כאב אינו מדד מדויק של מידת הנזק אשר נגרם לרקמה, אלא אות הקורא לפעולה. כאשר מוזיקאי נפצע בידו, מוחו עשוי לשקול פעולות שונות מאוד מאלה של כדורגלן אשר חווה פציעה זהה, ולכן אנו יכולים לצפות כי השניים יחוו תגובות כאב שונות מאוד זו מזו.

3. נזק פיזי אין פירושו כאב – ולהיפך
אם אתם חשים כאב, אינכם בהכרח פצועים – ואם אתם פצועים, אינכם בהכרח חשים כאב. דוגמה קיצונית לפגיעה ברקמות אשר אינה מלווה בכאב היא מצב בו חייל נפצע בקרב או גולש מאבד את ידו מנשיכת כריש. בסיטואציות אלו ישנו סיכוי גבוה כי הקורבן לא יחוש כאב כלל, עד שמצב החירום יחלוף. מכיוון שכאב הוא מנגנון הישרדות, אל לנו להיות מופתעים כי כאב אינו נוכח במקרים בהם קיומו יקשה על ההישרדות. על אף שרובנו מעולם לא איבד את ידו בהתקפת כריש, בוודאי חווינו חבטות או נפילות במהלך אירוע ספורט או מצב חירום מינורי אחר – חבטות או נפילות שאת השלכותיהן לא הרגשנו עד תום האירוע. יתירה מזאת, מחקרים רבים הראו כי אחוז גבוה מהאנשים שאינם חווים בכאב בגב, בכתפיים או בברכיים הם, למעשה, בעלי נזק רקמה משמעותי באזורים אלה – נזק אשר ניתן לראות בסריקת MRI, כגון בקעי דיסק או קרעים במסובבי הכתף.

במקביל, אנשים רבים סובלים מכאב במצב בו אין כל נזק לרקמה. אלודיניה היא מצב רפואי בו גירוי נורמלי, כמו מגע קל בעור, עלול לגרום כאב מייסר. זוהי דוגמה קיצונית למצב שיכול להיות נפוץ למדי בעוצמות פחותות יותר; מערכת העצבים שלנו רגישה לאיומים פוטנציאליים ומשמיעה אזעקה גם כאשר אין איום אמתי.

4. המוח “סבור” לעתים קרובות כי הגוף בסכנה, גם כאשר הוא לא
הדוגמה הקיצונית ביותר לכך היא כאבי פנטום – מצב בו אדם חש כאב בחלק גוף חסר. על אף שלעתים הגפה הדואבת כבר חסרה במשך שנים ואינה מסוגלת לשלוח אותות אל המוח, חלק המוח אשר חש את הגפה נשאר, והוא עלול להיות מגורה בטעות ע”י זליגה של אותות חשמליים מפעילות עצבית סמוכה. כאשר זה קורה, האדם עלול לחוות תחושה חדה וברורה מאוד של כאב בגפה החסרה. ניתן לעתים לרפא כאב פנטום ביד ע”י הכנסת היד השנייה, הבריאה, לתוך קופסת מראה אשר מרמה את המוח וגורמת לו לחשוב כי היד החסרה בריאה ושלמה. זוהי דוגמה מאלפת לעובדה כי המקור האמתי להקלה בכאב טמון לעתים קרובות במוח ולא בגוף.

ישנם מקרים נפוצים רבים אחרים בהם המוח אינו יודע מה מתרחש בגוף וגורם לכאב באזור שבבירור לא נמצא תחת איום. כל כאב מוקרן (כלומר, כאב אשר מורגש באזור שונה מזה שבו נמצאת הבעיה האמתית) הוא דוגמה לכך. דוגמה נוספת היא אלודיניה.

5. כאב מוליד כאב
ככל שכאב נמשך זמן רב יותר, כך קל יותר לעורר אותו מחדש. זוהי עובדה פיזיולוגית מצערת, אשר נובעת מתהליך עצבי בסיסי המכונה “חיזוק ארוך-טווח”. משמעותו של תהליך זה היא שככל שהמוח משתמש בנתיב עצבי מסוים מספר רב יותר של פעמים, כך נהיה קל יותר להפעיל נתיב זה מחדש. הדבר דומה לחריצת נתיב בשלג בעזרת מזחלת: ככל שגולשים בנתיב מסוים מספר רב יותר של פעמים, כך נהיה קל יותר לגלוש באותו נתיב. זהו אותו תהליך באמצעותו אנו רוכשים הרגלים ומפתחים כישורים. בהיקשר של כאב, המשמעות היא שככל שנחווה כאב מסוים מספר רב יותר של פעמים, כך יידרש גירוי קטן יותר על מנת לעורר אותו מחדש.

6. כאב עשוי להיגרם ע”י גורמים שאינם קשורים לנזק פיזי
ייתכן כי שמעתם את האמרה לפיה “נוירונים אשר מופעלים יחד, נקשרים יחד”. הדוגמה המפורסמת ביותר לעיקרון זה היא הניסוי של פבלוב, בו החוקר פבלוב צלצל בפעמון בכל פעם שכלביו אכלו ארוחת ערב, ומאוחר יותר גילה כי הכלבים רירו למשמע הפעמון גרידא. מה שקרה ברמה העצבית הוא שהנוירונים המעורבים בשמיעת הפעמון נקשרו יחד עם הנוירונים המעורבים בריור, זאת משום שהם הופעלו יחד באופן עקבי לאורך זמן. אותו הדבר עשוי להתרחש עם כאב. נניח שבכל פעם שאתם הולכים לעבודה, אתם עוסקים בפעילות מאמצת אשר גורמת לכאב גב, כמו עבודה מול מחשב או הרמת קופסאות. עם הזמן, מוחכם יתחיל לקשר בין סביבת העבודה לבין הכאב, עד למצב בו תוכלו לחוש כאב רק מעצם ההגעה לעבודה או אף מעצם המחשבה עליה. אין זה מפתיע כי חוסר שביעות רצון מהעבודה הוא מנבא חזק של כאב גב.

זאת ועוד, מחקרים הראו כי מצבים נפשיים – כגון כאב, דיכאון וחרדה – מפחיתים את הסיבולת לכאב. על אף שקשה להאמין לכך, ישנם ממצאים חזקים המצביעים על כך שאחוז ניכר מהמקרים של כאב גב כרוני נגרם ע”י גורמים רגשיים וחברתיים יותר מאשר נזק ממשי לרקמה. ייתכן ששמתם לב כי כאשר אתם שבים למקום בו לא ביקרתם שנים, אתם במהרה נופלים לדפוסים ישנם של דיבור, תנוחה או התנהגות – דפוסים אשר חשבתם כי נטשתם מזמן. כאב עשוי לפעול באופן דומה: להיגרם או להתעורר מחדש בהיקשר חברתי מסוים או בעקבות רגשות או מחשבות אשר מזוהות עם הכאב. האם אי פעם הבחנתם בכך שהכאב שלכם נעלם כאשר אתם בחופשה וחוזר כאשר אתם שבים ממנה? זוהי דוגמה לכך.

7. מערכת העצבים המרכזית יכולה לשנות את רמת רגישותה לכאב
ישנם מספר מנגנונים דרכם מערכת העצבים המרכזית יכולה להגביר או להחליש את רגישותה לגירוי המגיע מהגוף. הדוגמה הקיצונית ביותר להקהיית רגישות מתרחשת במצבי חירום (כפי שתואר קודם), כאשר אותות כאב מן הגוף נחסמים לגמרי מלהגיע למוח.
ברוב המקרים פציעה תגביר את רמת הרגישות, זאת כנראה על מנת לאפשר למוח להגן בקלות רבה יותר על אזור הידוע כמועד לפורענות. כאשר אזור הופך לרגיש, אנו יכולים לצפות כי כאב יורגש מהר יותר או בעוצמה גבוהה יותר, כך שאפילו לחצים מכניים נורמליים ובלתי מזיקים יגרמו לכאב. ישנם מנגנונים מורכבים רבים דרכם רמת הרגישות מוגברת או מוחלשת. מנגנונים אלה הם מעבר להיקף של מאמר זה. לצורך ההסבר הנוכחי, הנקודה החשובה היא שמערכת העצבים המרכזית מכווננת את עוצמתם של אותות כאב באופן תמידי, זאת בהתאם למגוון משתנים. מסיבה כלשהי, נראה כי אצל אנשים הסובלים מכאב כרוני עוצמה זו מכווננת לרמה גבוהה מדי ונשארת בפעולה למשך זמן רב מדי. תופעה זו מכונה “כאב כרוני מרכזי” ונראה שהיא משחקת תפקיד חלקי, לכל הפחות, במצבים רבים של כאב כרוני. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו כאב כרוני לאו דווקא מצביע על נזק כרוני או מתמשך לגוף.

לסיום
כאשר הגוף מתפקד היטב, רקמה שניזוקה מתרפאת, במידת האפשר, תוך מספר שבועות או חודשים והכאב נפסק. מדוע שימשך, אם הגוף כבר עשה את מיטב יכולתו כדי להתרפא? כאשר כאב נמשך לתקופה ארוכה ללא מקור אמתי של נזק מתמשך, ייתכן כי ישנה בעיה במערכת עיבוד הכאב שבמוח – ולא בגוף. במילים אחרות, אם אתם סובלים מכאב כרוני, ישנו סיכוי מסוים לכך שאינם סובלים מפגיעה אמתית. מחקרים מראים כי עבור חלק מהאנשים זוהי מחשבה מנחמת המפחיתה תחושות איום וחרדה – תחושות אשר מחמירות כאב.

מה עוד ניתן לעשות עם המידע הזה על מנת לסייע במקרים של כאב? השורה התחתונה היא שעלינו להבין מה גורם למערכת העצבים המרכזית לחוש מאוימת וכיצד אנו יכולים להפחית את האיום. בכתבה הבאה אדון במספר אסטרטגיות ספציפיות הקשורות בתנועה.

והכי חשוב:
מה קשור התמונה?
רק שנזכור שאם רואים מישהו עומד עם מטריה זה לא אומר שיורד גשם…