מבוסס על מאמר שפורסם ע"י הלן לנגווין וג'ייסון יינדואו בכתב העת The Anatomical Record.

במסורת הסינית, מרידיאנים הם תעלות אנרגיה המחברות את פני השטח של הגוף לאיברים פנימיים. דיקור סיני מסורתי כולל החדרת מחטים דקות לתוך נקודות מסוימות בעור, נקודות הנתפסות לרוב כממוקמות לאורך מרידיאנים. החוקרים הלן לנגווין וג’ייסון יינדואו משערים כי יש קשר בין רשת המרידיאנים ונקודות הדיקור בדיקור סיני מסורתי לבין רשת רקמת החיבור בגוף. מטרת מאמר זה היא להציג את טענתם ואת הממצאים התומכים בה.

קישור למאמר המקורי:
http://www.connective.org/wp-content/uploads/2016/10/Relationship-of-Acupuncture-Points-and-Meridians.pdf

תרשימי דיקור מודרניים מצביעים על 12 מרידיאנים ראשיים אשר “מחברים” בין הגפיים לבין הראש והגו. בנוסף, ישנם מרידיאנים משניים ו-“ענפים פנימיים” אשר מתחילים בנקודות מסוימות על גבי המרידיאנים הראשיים ומסתיימים באיברים פנימיים. שמותיהם של המרידיאנים הראשיים (כגון “לב” או “ריאה”) אינם מייצגים את האיברים עצמם, אלא את התפקודים הפיזיולוגיים הנתפסים כקשורים למרידיאנים אלו.

נקודות הדיקור בדיקור סיני מסורתי ממוקמות לרוב לאורך מרידיאנים, על אף שנהוג לחשוב כי קיימות נקודות נוספות מחוץ לרשת המרידיאנית. בעוד שהכותבים בתחום זה מסכימים לרוב בנוגע למספרם ולמיקומם של המרידיאנים הראשיים, הבדלים ניכרים קיימים בנוגע למספרם ולמיקומם של הענפים הפנימיים ושל נקודות הדיקור שמחוץ לרשת המרידיאנית.

סימן הכתב הסיני אשר מסמל נקודת דיקור פירושו גם “חור”, דבר אשר מרמז על כך שנקודות הדיקור הן אזורים בהן המחט יכולה להגיע לשכבות רקמה עמוקות יותר. ספרי הלימוד המודרניים של דיקור סיני כוללים תרשימים ויזואליים והסברים מילוליים המפרטים כיצד למצוא כל נקודת דיקור. הסברים אלה מתייחסים לנקודות ציון אנטומיות (כמו בליטות עצם, שרירים וגידים), כמו גם למרחקים יחסיים (כמו חלק מסוים מהמרחק בין המרפק למפרק). באמצעות נקודות ציון ומרחקים יחסיים אלו, מטפלים בדיקור סיני מסוגלים למצוא את נקודות הדיקור בדיוק של עד 5 מילימטר. מציאת המיקום המדויק נעשית ע”י מישוש וחיפוש נקודה שבה יש גומה או שקע בעור.

מחקרים קודמים בנושא
במהלך 30 השנה האחרונות מחקרים אשר ניסו להבין נקודות דיקור ומרידיאנים מנקודת מבט מערבית חיפשו בעיקר מאפיינים העשויים להבדיל רקמה של נקודות דיקור מהרקמה סביבם. מבנים ביולוגיים שונים תוארו כנקודות דיקור, ביניהם צרורים נוירו-וקסולריים, חיבורים נוירו-מסקולריים וסוגים שונים של קצוות נוירוני חישה. אולם, אף אחד מהמחקרים הללו לא ערך ניתוח סטטיסטי המשווה בין נקודות דיקור לבין קבוצת ביקורת של נקודות אחרות בגוף.
מחקרים אחרים התמקדו בחיפוש הבדלים פיזיולוגיים בין נקודות דיקור לבין הרקמה סביבם. כך, למשל, מספר מחקרים מצאו כי המוליכות העורית בנקודות דיקור גבוהה יותר מאשר בנקודות אחרות. אולם, ישנם גורמים שונים העשויים להשפיע על המוליכות העורית (כגון לחץ, לחות ופצעים). עד כה לא בוצע מחקר אשר שלט במשתנים הללו וכלל כמות תצפיות מספיקה בכדי לאשש טענה זו.

המחקר הנוכחי
מספר חוקרים שיערו בעבר כי תיתכן חפיפה בין נקודות דיקור על הרשת המרידיאנית לבין רקמת חיבור. לאחרונה לנגווין ויינדואו ביצעו ניסויי מעבדה אשר מעידים על האפשרות כי השערה זו נכונה. הם השוו בין נקודות דיקור לנקודות אחרות בגוף ומצאו כי תגובת הרקמה לדיקור בנקודות הדיקור הייתה שונה באופן מדיד מזו בנקודות האחרות. שוני זה עשוי להוות רמז חשוב בנוגע לטבעם של נקודות דיקור ושל מרידיאנים.
לנגווין ויינדואו בחנו את ההשערה כי נקודות דיקור מרידיאניות (שנמצאות על הרשת המרידיאנית) נוטות להיות ממוקמות לאורך מישורים של רקמת החיבור בין שרירים או בין שריר לבין עצם או גיד. מחט המוחדרת אל הרווח בין מישורי רקמה תחדור תחילה דרך הדרמיס ודרך רקמה תת-עורית, ואז דרך רקמת חיבור בין-רקמתית עמוקה יותר. בניגוד לכך, מחט המוחדרת הרחק ממישור רקמת חיבור תחדור דרך הדרמיס ודרך רקמה תת-עורית, ואז תגיע למבנה כמו שריר או עצם. ההשערה הייתה כי נקודות דיקור מרידיאניות ממוקמות לאורך מישורי רקמת חיבור, משום שדיקור בנקודות אלו מספק גישה לכמות גדולה יותר של רקמה זו.
על מנת לבחון את ההשערה כי נקודות דיקור אכן ממוקמות לאורך מישורי רקמת חיבור, לנגווין ויינדואו מיפו את מיקומן של כל נקודות הדיקור והמרידיאנים לאורך האמה. המיפוי נעשה באמצעות שימוש בהסברים מילוליים (המתייחסים הן לנקודות ציון אנטומיות והן למרחקים יחסיים) ובתרשימים ויזואליים אשר מופיעים בספר לימוד חשוב של דיקור סיני מסורתי. סך הכל לנגווין ויינדואו מיפו 24 נקודות דיקור לאורך 6 מרידיאנים שונים. הם מצאו כי 80% מנקודות הדיקור ו-50% מהמרידיאנים חפפו מישורים של רקמת חיבור תוך-שרירית או בין שרירים.
ממצאים אלה מרמזים על כך שנקודות דיקור, כפי שהן מתוארות בדיקור סיני מסורתי, אכן ממוקמות בנקודות דמויות “חור” בעור, בהן למחט יש גישה לכמות גדולה יותר של רקמת חיבור. לפיכך, לנגווין ויינדואו סבורים כי תרשימים של דיקור סיני יכולים לשמש כקווים מנחים לצורך החדרת המחט למישורי רקמת חיבור בין-רקמתית, היכן שהזזה של המחט עשויה לגרום לגירוי מכני רב יותר. מנגנון זה עשוי להסביר את ההשפעה הטיפולית הגדולה יותר אשר מתקבלת בעת דיקור בנקודות הדיקור המסורתיות לעומת דיקור בנקודות אחרות בגוף.