grandfather

מחקר האושר הגדול

בשנת 1938 החל באוניברסיטת הרווארד מחקר שספק גדול אם יוזמיו האמינו שיצמח לפרופורציות שבהן הוא נמצא כיום. ארבעה דורות של חוקרים העבירו את המחקר מיד ליד, כמוסרים מורשת יקרה, ובמשך 75 שנים בחנו מה מביא אושר לבני אדם. היום מנהל את המחקר רוברט וולדינגר, פרופסור לפסיכיאטריה מהרווארד, ואחרי שלושת-רבעי מאה הוא חולק את הסוד הגדול שהופך את החיים לאיכותיים:
יחסים טובים שומרים עלינו מאושרים יותר ובריאים יותר, נקודה.”
מתוך 724 הצעירים שנבחרו להשתתף בניסוי אי שם בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כ-60 נותרו בחיים היום. הם בני 90 ועדיין משתתפים במחקר. סדר הגודל של המחקר הוא חריג בכל קנה מידה ולדברי פרופסור וולדינגר,למעשה, החוקרים טרם השלימו את משימתם. כלומר, הם ככל הנראה עברו בהרבה את הציפיות הריאליות שהיו להם בעשורים הראשונים של המאה ה-20, אבל ממשיכי דרכם עדיין דבקים בניסוי ואף הרחיבו אותו – כיום משתתפים במחקר מעל 2,000 ילדים של הנבדקים המקוריים.
שתי קבוצות השתתפו במחקר. הראשונה הייתה מורכבת מסטודנטים בשנה השנייה בהרווארד, והשנייה – מילדים שחיו בשכונות העוני של בוסטון. לאורך כל השנים ניטרו החוקרים את חברי שתי הקבוצות באמצעים מגוונים: ראיונות אישיים, בדיקות דם, מעקב רפואי, סריקות מוחיות, שיחות עם ילדיהם ותיעוד חיי המשפחה בווידיאו. המחקר יצר תמונה שהיא לא רק מרובת רבדים, אלא כזו שמכווצת משך חיים כמעט מלא ומשקפת את הן את השינויים שחלו בהם והן את המסקנה הסופית לאורך התקופה כולה. בפועל, המשמעות היא שאנו עדים לתוצאות בחינה מדעית של מהם חיי אושר והיא מאפשרת לנו “לצפות בחיים שלמים כשהם מתרחשים”.

שלושה שיעורים לחיים
בטרם הוא חושף את המסקנות, וולדינגר אומר שהתפיסה השכיחה לגבי אושר בתרבות שלנו היא של עושר ותהילה. הוא מציג סקר שנערך על צעירים בני המילניום הנוכחי, כשלמעלה מ-80% מהם טענו כי מטרת חייהם היא להתעשר ו-50% ציינו שמטרת חייהם היא להפוך למפורסמים. ניסיון החיים שנצבר בניסוי שהוא מוביל מצביע על כיוון שונה בתכלית.
על פי המחקר, מערכות היחסים שלנו הן המפתח לאושר ולבריאות גם יחד. “למדנו שלושה שיעורים גדולים בנוגע ליחסים”, אומר וולדינגר: יחסים חברתיים טובים לבריאות שלנו, איכות היחסים חשובה יותר מכמות החברים, מערכות היחסים מגינות לא רק על הגוף אלא גם על תפקוד המוח בגיל מבוגר.
ראשית, הנתונים הפיזיולוגיים של הנחקרים מעידים על קשר מובהק בין מערכות יחסים לבין בריאות, “מסתבר שאנשים שמחוברים חברתית יותר למשפחה, לחברים, לקהילה, מאושרים יותר”, אומר וולדינגר. “הם בריאים יותר פיזית, וחיים יותר מאנשים שחייהם פחות מחוברים. והחוויה של בדידות היא רעילה”. שנית, הקרבה לאנשים לא מבטיחה אושר ובריאות. הקשרים בין בני אדם צריכים להיות חיוביים ואיכותיים במהותם הכללית כדי שיפיקו מהם את התועלת. גם הכישורים הקוגניטיביים שלנו מרוויחים מקרבה לאחרים לאורך זמן. “מסתבר שלהיות ביחסים בטוחים וקרובים לאדם אחר בשנות השמונים שלנו זה מגן, שהאנשים ביחסים שבהם הם מרגישים שהם באמת יכולים לסמוך על האדם האחר בזמני צורך, הזיכרונות של האנשים האלה נשארים חדים לזמן רב יותר”.
גם במחקר בן 75 השנים הפגינו חלק מהנבדקים שאיפות לביסוס כלכלי או לפרסום, אבל אלה שהפגינו בסופו של דבר את מידת האושר ואת הבריאות הגופנית והמוחית הגבוהות ביותר היו אלה שדבקו במשפחה, בחברים ובקהילות שלהם. וולדינגר חותם בקריאה לחזק ולשכלל את מערכות היחסים עם המשפחה, לוותר על הטינה ולהשקיע את כל המאמצים לפנות זמן ותשומת לב ליקרים לנו.
אנו מבלים נתח ניכר מחיינו בדאגות למה שמכתיבה החברה, ולעתים זה יכול להסיח את דעתנו ואף לגזול משאבים מהשקעה במה שהכתיב לנו הטבע.